top of page

לקות קשב וריכוז על פי תפיסתו של ד"ר דואר


                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     בס"ד

(מתוך ראיון ב'המבשר')

בין הסחה להפרעה

העולם היום צבעוני ונגיש; חדשות מונגשות לכל גיל בלי התאמה ליכולת הספיגה, והטכנולוגיה שועטת ברחובות ומתעתעת. כל אלו לא היו בדור הקודם, שבו הרבה פחות אנשים אובחנו כסובלים מהפרעת קש"ר. רבים טועני שיש אבחוני יתר בדור שלנו בהשוואה לדורות הקודמים. הטוענים לכך גם מוכיחים מהעבר ומציינים שלא היו מאובחנים רבים כל כך", פותח ד"ר גד דואר. "מבחינה מסוימת הם צודקים. היום יש מודעות רבה יותר, לטוב ולמוטב. יש יחצנות לכל דבר, תקשורת שמניחה דברים על השולחן ומטבע הדברים המודעות עולה. ייתכן שיש הגזמה קלה. "מצד שני, אנחנו נמצאים בעידן אחר. דור המיקרוגל, אני אוהב לקרוא לזה. דור שבו הכול נגיש, קרוב, אפס יכולת ריסון ודחיית סיפוקים. צריך הכול כאן ועכשיו. הטכנולוגיה מפתחת את החלק הילדותי שבנו, והיכולת להתמודד הולכת ופוחתת. חייבים הכול הרגע, ועל מה שלא מסתדר צועקים גיוועלד.

"התקשורת בזמננו מאפשרת להגיע למאגרי מידע ברגע, מספקת את הסקרנות והרצון. הטכנולוגיה מנגישה את הסיפוק לאדם, וככל שהיא מתפתחת, היכולת לדחות סיפוקים נחלשת. אם נוסיף למדורה את הגירויים הסביבתיים שמשודרים למוח בכל רגע נתון, נקבל בהכרח הצפה של ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז". לפני שנניד בראש בעצב על המצב העגום ועל ריבוי הסובלים מהפרעות קש"ר, דואר מבקש להזכיר פרט נחוץ: "חייבים לציין שכולנו סובלים, ברמה זו או אחרת, מהפרעת קשב. כולנו מוסחים במקרים מסוימים, ולכולנו יש ימים ונושאים שקשה להתרכז בהם. האם זה אומר שכולנו סובלים מהפרעת קש"ר? פה נכנסת לתמונה הגדרת הנורמה – מהי הנורמה וכיצד אנחנו מגדירים אותה".

עולם מופרע קשב

 "אפשר לומר באופן גורף כי לכולנו קשה להתרכז לפרק זמן ארוך. הקושי מתבטא בירידת אנרגייה ובקוצר רוח בהקשבה ובביצוע מטלות לימודיות. טבעי ונורמלי שאנחנו מרגישים צורך בהפוגה לאחר שעת למידה, והגיוני שהסוללה נגמרת אחרי פרק זמן מסוים. אבל מה יקרה ביום שננחת בכוכב שבו מקובל ללמוד שלוש שעות ברצף? אחרי שעה נתחיל לזוע באי־נוחות על הכיסא, ואחרי שעתיים נחשוב שקורה לנו משהו. "האנשים מהכוכב ההוא לא יבינו מה עובר עלינו, ומה קורה לקשב שלנו. כשנתרץ זאת בנורמה המוכרת והמקובלת, הם יציעו לנו לשוב לכדור הארץ. קשב קצר כל כך אינו מקובל בנורמה שלהם. "הקבוצה המתקשה בריכוז כבר הגיע לכוכב הזה, בשבילם הוא הכוכב שלנו. את תחושת האי־נוחות שאנו חווים לאחר כשעה, הם חווים לאחר כעשרים דקות, ובעוצמה גבוהה בהרבה. "הקבוצה הזאת מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות. קבוצה גדולה שהקושי שלה מתבטא בעיקר במסגרת הבית ספרית. וקבוצה קטנה בהרבה שמתקשה בריכוז בכל מצב. הקושי של הילדים השייכים לקבוצה הקטנה מתבטא בתנועתיות מוגברת מאוד, באימפולסיביות מוגברות, במוסחות רבה ובקשיי התארגנות גדולים. "השאלה הנשאלת היא למה לכולנו אין כוח וחשק ללמוד יותר משעה ממוקדת במסגרת בית הספר, ולמוגדרים כבעלי הפרעת קש"ר זה קורה מהר יותר? "מסתבר שעצם השאלה היא חצי תשובה. "במציאות הבית ספרית הילדים נדרשים לשבת על כיסא התלמיד, להאזין לחומר הנלמד ולבצע את ההוראות והתכתיבים הנדרשים. ההתנהלות היא תהליכית, לרוב אין די מוקדי עניין משכנעים, ובוחנים אותם בלי הרף, לא רק בשעת מבחן ממש, אלא גם במהלך השיעור עצמו. כל אלו יוצרים רתיעה אצל התלמידים הזקוקים למרחב ולהתנהלות אחרת כדי להצליח"

ללחוץ על הדוושה

"יש ילדים הזקוקים לתנאי שטח אחרים כדי להצליח: הם זקוקים לנושאי למידה מרתקים יותר, תהליכיים פחות וממוקדי עשייה, שינויים ודינמיקה. הם זקוקים לפעילויות אקטיביות וליצירתיות. "נוירולוגים אוהבים להסביר שחסרים חומרים במוח ויש להשלים אותם בעזרת ריטלין ותרופות דומות. זו הסתכלות כפרנית. אי אפשר לטעון שילדים רבים כל כך סובלים מבעיה בפעילות המוח. זה לא נכון. כל אחד מאיתנו מסוגל להתרכז במה שמעניין אותו. במה שממלא את הנפש שלו. אפשר לדמות את זה לנהג בתוך הרכב. הנהג הוא הנפש, והרכב הוא המוח. כשהנפש מסופקת ומרוצה היא לוחצת על הדוושה, הדלק מגיע למנוע והרכב מותנע בקלות. המוח הוא כגרזן ביד החוצב. וזו ההגדרה הנכונה לקשיים רבים בקשב וריכוז. "יש ילדים שזקוקים ליצירתיות, לתנאי לימוד אחרים, לתכנים שיספקו את הנפש ויתניעו את המוח. את הילדים הללו המערכת הבית ספרית מכבה או לכל הפחות גורמת להם רתיעה. הם אינם מסתדרים עם התנהלות תהליכית שמשעממת אותם, עם חוסר מוקדי עניין וצורך לעמוד בסטנדרטים הלימודיים. כל אלו גורמים להם 'להוריד את הרגל מהדוושה', מה שמזרים פחות 'דלק' למוח, וממילא לחפש פיתויים אחרים ותחומי עניין שקשה עד בלתי אפשרי להשיג בתחומי המוסד. "הבעיה אינה היעדר חומר כזה או אחר במוח, אלא אי הזרמת 'דלק' למוח. הרי גם ילדים המאובחנים כסובלים מקש"ר מסוגלים להתרכז בדברים שמרתקים אותם. הבעיה היא שדברים לא מושכים אותם, וממילא קשה להם להתרכז ולהתמיד לאורך זמן. "המציאות מלמדת שככל שטבע האדם מנוגד יותר למציאות הבית ספרית, הריכוז יהיה נמוך יותר ויעיל פחות. מי שבנוי לתכליתיות ולעשייה מתקשה לשרוד בלימודים תהליכיים מייגעים. מי שנהנה מיצירתיות אינו שורד את התבניתיות שבה אומרים לו מה לעשות וכיצד לפעול. אלו דרישות שמנוגדות לאופיו, והתוצאה מושפעת ישירות. "הסכנה הגדולה של הנשירה, שיש המקשרים אותה להפרעת קשב וריכוז, נובעת מחוסר הסיפוק בתחום המוסד, הם אינם מסתדרים עם הדרישות, שום דבר לא מעניין אותם. ממילא הפזילה החוצה קרובה מתמיד".

זקוקים לדלק מטוסים

 "הבעיה מתעצמת עוד יותר כשמדברים על הבנים החרדים שלומדים גמרא. לימוד הגמרא בנוי על תהליכים ארוכים ומורכבים מאוד. אם לא מתאימים את למידת הגמרא לסגנון הלמידה שלהם מעצימים את הקושי שלהם. לא רק שהדלק אינו מוזרם למוח, אלא הם זקוקים ל'דלק מטוסים'. הם צריכים אתגרים, משהו שיפעיל אותם. כשהם נדרשים לשבת שעות ארוכות מול דרישות מנוגדות לאופי הם עלולים להתפוצץ. "הזכרנו שהסובלים מהפרעת קש"ר מתחלקים לשניים. ילדים מהקבוצה הקטנה, שהקשב שלהם מוגבל בזמן גם בתחומים שמעניינים אותם, יתקשו ללמוד גם עם ריטלין; אם כי הכדור יאריך את זמן הקשב ויסייע להם. הם ילדים שזקוקים לדלק מטוסים בכמות עצומה ולפעילות אינטנסיבית, וייתכן שהם נשלחו לתפקיד אחר. "כל אחד נשלח למלא תפקיד בעולם, ובהתאם לכך – אופיו. יש כאלה שאינם בנויים ללמידה אינטנסיבית, אלא לתפקיד אחר. נוכל לראות אותם פעמים רבות מתנדבים ב'הצלה' או במקומות אחרים בגיל המבוגר יותר. ואולם, כילדים יהיה להם קשה מאוד להתרכז בלימוד הממוסד והממוסגר. "העניין הוא שבתי הספר ובפרט החיידרים בנויים במתכונת אחת. גדולי ישראל הורו על צורת הלמידה הזאת, ואין מקום לשנות את המצב. בוואקום הזה יש ילדים רבים שמתקשים להתמודד, ומכאן הדרך החוצה מאד קצרה. "זה המקום של כדור הריטלין ודומיו".

 

כדור דתי

 "דיברנו על הרגל שלוחצת על הדוושה, סוחטת את הדלק. ילדים אלו דומים לאדם שיושב באוטו ואינו רוצה ללחוץ על הדוושה. יש להם יכולת למידה אך אין רצון, ולפעמים אין מסוגלות להשקיע. בעקבות הרתיעה מהלימוד נוצרת תת־פעילות של המוח. הריטלין ודומיו נועדו ללחוץ על הדוושה, להפעיל את המוח למרות הפסיביות וחוסר הרצון. "כששואלים אותי אם אני בעד ריטלין התשובה שלי: אני בעד ילדים. חשוב שהילדים יישארו במסגרת הקיימת, גם אם הנתונים אינם תואמים לאופיים. חשוב שהם יחוו הצלחה. חשוב שיהיו מחוברים. אם ריטלין יעזור להם, והוא עוזר – אז לתת. בהחלט. לא כי אני בעד הכדור. כי אני בעד הילד. "האמת חייבת להיאמר. אם במוסדות הלימוד שלנו היו עובדים ממקום של חיבור לאופי ולצורך הפנימי, כנראה היו זקוקים לפחות כדורים. איני בא בטענות, ולא מתערב במצב הקיים, אך מאחר שאיננו יכולים לשנות את המציאות, עלינו להעניק לילדנו את כל הכלים להצלחה. אחד מהם הוא הריטלין. תפקידו לעזור לילד נורמלי לפי דרכו להסתגל למציאות שאינה נורמלית בשבילו. "בעיניי מדובר בכדור דתי. הוא מסייע לילדים להישאר מחוברים למקום ולמסגרת החרדית הקריטית. הא מונע מהם לחפש סיפוקים ופיתויים במקומות אחרים. הוא מאפשר להם למלא את הנפש גם מדברים שבלי הכדור לא היו ממלאים אותה. במציאות של היום, מי שאינו משתלב בבית הספר – נזרק לרחוב. כנראה יש פתרון אחר, אבל כל עוד אינו ישים, אין טעם לדבר עליו. "המציאות היא שהכדור מאריך את הקשב ואת המסוגלות ללמידה. הוא מעניק יכולת הצלחה בעקבות הריכוז שהוא מביא עימו. אין שום סיבה להתעלם מהיכולות שלו ולא ליטול אותו בשעת הצורך. אומנם פיתחתי תוכנה שעשויה לעזור מאוד בריכוז, אבל אין כאן המקום להרחיב עליה. היא יעילה יותר מטיפול בריטלין? לא תמיד, ואיני מתיימר להחליף את הצורך בכדור. התוכנה מיועדת לילדים שהכדור מקשה ומכביד עליהם ולכאלה שהוריהם חוששים מאוד מריטלין, אולם הריטלין כשלעצמו מועיל ומסייע ואין שום עניין להימנע ממנו".

מפריכים את ההתנגדות

יש מתנגדים רבים לכדור, הם מנופפים בתופעות לוואי ומוכיחים שהכדר הרסני. האמת היא אחרת לחלוטין. גם אם הגוף מתנגד לכדור ומוכיח זאת באמצעות כאבי ראש, ירידה בתיאבון ועוד – זה לא אומר שהכדור בעייתי, זה מלמד שהגוף מתנגד ל'התערבות' ומודיע לנו על כך באמצעות תופעות הלוואי. "במקרה כזה יש לפנות לנוירולוג ולחפש חלופות. למצוא כדורים ש'יעקפו' את ההתנגדות. "הורים תמימים שאינם חוזרים לרופא על אף שהילד סובל מתופעות לוואי, עלולים לגרום לילד אי־נוחות גדולה שתוביל אותו להתנגד לכדורים אחרים. אינם מבינים את המשמעות של ההתמודדות, ועד כמה היא מטרידה, אם לא מתייחסים אליה ומטפלים בה. "אדגיש שוב. תופעות הלוואי בעייתיות אם לא מתייחסים אליהם ואם מתעלמים מהם. כשמחליפים כדור ומנסים לעקוף את תופעות הלוואי – החיים אחרים. "מאחר שסוף סוף הכדור פועל על המערכת הנוירולוגית ומשפיע על פעילות המוח, יש צורך במרשם מנוירולוג והוא אינו מיועד לחלוקה חופשית. ועדיין זה לא מלמד על בעייתיות כלשהי. "גם הטוענים שמדובר בסם ובהתמכרות טועים. אפשר להפסיק את נטילת הכדור כשאין בו צורך, זה לא חשיש, ואין חשש להתמכרות. ואם כבר, גם לאקמול אפשר להתמכר. כל עוד הכדור מסייע ללמידה ולריכוז אין סיבה להימנע מממנו. כן, גם אנשים שאינם מאובחנים כסובלים מבעיית קשב וריכוז יכולים להיעזר בו שכשהם זקוקים לריכוז רב. "היו בעד הילדים ובעד טובתם. הכול יראה אחרת. גם ההתייחסות לכדור".

פוסטים אחרונים

הצג הכול

עיצוב התנהגות בכיתה: פרק א'

-         חשוב שהמלמד יתחיל לנהל עם התלמיד שיחות קבועות, במטרה ליצור מערכת יחסים מחייבת וערוץ תקשורת שדרכו יועברו מסרים חינוכיים כללים, הסכמים, הסברים על התנהגות זו או אחרת ושאר בירורים. קשר רציף כזה

עיצוב התנהגות בכיתה: פרק ב'

נושאים אפשריים: הפחתת פטפוט, הגברת השתתפות, הארכת משך הזמן שהתלמיד עוקב אחר הכתוב בספר הלימוד, שמתפלל וכו'. - מגדירים את ההתנהגות החיובית שרוצים לחזק, כגון הפחתת הפטפוט בעת השיעור. -          מודדים א

הדרכת מורים: העברת אחריות לילד

אחד הקשיים במהלך החינוכי הוא הציפייה מהילד להתנהגות זו או אחרת. כגודל הפער שבין הציפייה למציאות כך גודל תסכול המחנכים ותחושת הכעס והאין אונים שלהם. הציפייה טבעית, אך במידה רבה היא נובעת מצורכי המבוגר

Comentários


bottom of page