1. התחשבות בתלמיד: בדרך כלל עדיף שהכנת השיעורים תיעשה עם גורם זר ולא עם ההורים. כמות החומר הנלמד, זמן הכנת השיעורים ואופן הכנתם חייבים להיות בהתאם ליכולתו של הילד. אם הכמות, הזמן ואופן ההכנה יכבידו עליו, יצא שכרו בהפסדו: הילד יתנגד ובהדרגה ישנא כל מה שקשור ללימוד. לילד יש קשיים אמיתיים וחייבים להתחשב בהם. לא הוגן לדרוש ממנו להתאמץ יותר מילד רגיל. זכותו להשקיע את הזמן הדרוש בבית הספר ולא הרבה יותר. חשוב מאוד שייוותר לו זמן למשחק ולפעילויות.
2. כמה הצעות לגבי אופן ההכנה: יש להבחין בין עיקר לטפל. העיקר בהכנת השעורים הוא שינון החומר, לכן חשוב ששיעורי העזר בחומר הלימוד יתמקדו בידיעת החומר ולא במטלות שניתנו לשיעורי בית. הקריאה והכתיבה הן אמצעים ולא מטרות. אם הקריאה, הכתיבה והרגלי הלמידה אינם אמצעי יעיל לילד יש לפתחם בשיעורי הוראה מתקנת, כי לא כדאי לפתוח שתי חזיתות בו זמנית. משום כך, בשלבים הראשונים לפחות, המבוגר יקרא את החומר כדי שהילד יוכל להתרכז במשימת ההבנה, שהיא המטרה, ויחוש הנאה מן הלימוד וההצלחה. אשר לכתיבה, בשלב הראשון יענה הילד את התשובות בעל פה והמבוגר יכתוב, בהמשך יתבקש הילד גם להעתיק את התשובה שהוא הכתיב למבוגר, ורק לבסוף הוא יגיע לשלב שהוא כותב בעצמו את התשובות.
3. המיומנויות הנדרשות להכנת שיעורי בית:
א. הבנה מילולית של הטקסט
ב. תפיסת הטקסט כתשובות אפשריות על שאלות אפשריות
ג. הבנת הנקרא של השאלות עצמן
ד. יכולת זיהוי הקטע הקשור לשאלה
ה. יכולת הפקת התשובה מהקטע
ו. ניסוח התשובה
ז. כתיבת התשובה
4. אופן התרגול
בהתחלה המורה עושה הכול: חושב בקול רם ומדגים את תהליכי החשיבה כדי להמחישם לתלמיד.
בהמשך, המורה משתף את התלמיד ומבקש ממנו "לעזור" לו.
עם ההתקדמות, המורה מעביר בהדרגה את התפקידים לתלמיד, עד שבשלב הסופי התלמיד נעשה עצמאי.
בהצלחה!