כוחות 'אני' חלשים משמעם: קושי לגייס כוחות פנימיים לצורך התמודדות, קושי לשאת באחריות, לנקוט עצמאות וליזום יציקת תכנים ועניין בחיים, ומנגד – העדפת המצב התלותי, שבו שולטים תחושת האין-אונים, וממילא – תלות בהורים ובסביבה כגורמים תומכים וממלאים.
בעלי כוחות 'אני' חלשים מתקשים לחוות באופן תקין את חוויית הגדילה וההתבגרות. מהלך החיים בכלל ותהליך ההתבגרות בפרט דורשים: פרדה הדרגתית מתלותיות ומאגוצנטריות, חשיפה מדורגת לעצמאות ולהתמודדות, התאמה לכללים ולמסגרות, נתינת דעת לרגשות הסובבים ונתינה לזולת.
ילדים בעלי כוחות 'אני' חלשים תופסים את ההתבגרות, את ההתמודדות, את המסגרות, את הכללים ואת המרות של בעלי הסמכות כגורמים המאיימים על כוחות ה'אני' שלהם. התמודדות לגביהם משמעה: אפשרות לכישלון. התאמה לצורכי המסגרת והסמכות משמעה אצלם: ביטול הרצונות.
כתוצאה מראייה זו הם משקיעים בהתחמקות מהתמודדות, במלחמה נגד הסמכותיות והכללים המאיימים אנרגיה רבה מזו שהם משקיעים בהתמודדות בוגרת ומפתחת. הם נעשים ללומדים לא יעילים ולמטרד חברתי. הסובבים אותם מגיבים על התנהגותם בהתאם ומאשרים להם את ההרגשה הפנימית שקיימת אצלם בלאו הכי, שהם רעים ולא מוצלחים. הרגשה זו היא סיבה ותוצאה כאחת: היא מניעה אותם להתנהג כפי שהם רואים את עצמם (רעים ולא מוצלחים) ותגובת הסביבה מאשרת להם שהם אכן כאלה.
פעמים רבות הסביבה המשפחתית שלהם אינה מבינה שהתנהגותם נובעת מחולשה ולא מחוזק, וכן שהתנהגותם היא סוג של "קריאה לעזרה". בשל כך הם זוכים לא פעם בתגובות זעם, ואלו מחזקות את הדימוי העצמי הגרוע של הילדים, עד שהם נעשים שנואים בעיני המשפחה ובעיני עצמם.
ילד במצב כזה מרגיש חסר אונים ונטול כוחות עצמיים, ובעקבות כך הדימוי העצמי שלו יורד. הרגשת החסך הפנימי הזה דוחפת אותו לפצות את עצמו על ידי פיתוח עצמה מלאכותית באמצעות השליטה.
השליטה באה לידי ביטוי באחד מכמה אופנים: א. היסחפות לדמיון המשוחרר מחוקים ומכבלים והמאפשר תחושה של כל-יכולת. ב. הימנעות מכל מצב בלתי צפוי, הטומן בחובו אפשרויות לא מוכרות שהילד אינו ערוך לקראתן, מחשש לאיבוד שליטה וכישלון. ג. כוחניות ושליטה במצבים, שמבטאות בעצם את ביטול האחרים, מכיוון שרק כך הילד יכול להבטיח שהם לא יפתיעו אותו במצבים לא צפויים.
כל מצב שפוגע באסטרטגיה שהילד נקט כדי לחוש שליטה מערער את ביטחונו, מאחר שהוא מאיים עליו בהיחשפות למצב בלתי צפוי שבו הוא עלול לפגוש את חסרונותיו. האיום הזה מפחיד אותו מאוד, מכיוון שהרגשת האין-אונים נתפסת בתת-הכרה שלו כאיום קיומי ממש. כתוצאה מכך, תגובתו היא תגובת זעם ומלחמת חורמה, כשל אדם המגן על חייו.
כשאישיות כזו צריכה להיות במצב של למידה היא חשה מאוימת, מכיוון שלמידה מבוססת על מעבר מאי-ידיעה לידיעה ומחייבת לחוות מצבים של קושי ואי-ידיעה. תלמיד רגיל חווה זאת בטבעיות ובתחושה שזהו מצב הכרחי וזמני, והוא משקיע מאמץ בהתמודדות עם הקושי. ואולם ילד בעל כוחות 'אני' חלשים רואה במצב של אי-ידיעה דבר מאיים, הוכחה לדימוי העצמי הנמוך שלו והתממשות פחדיו, ועל כן הוא מנסה לברוח ממנו.
יחס חם, אוהד, מקבל ומבין נחוץ לו כאוויר לנשימה, ובתחום זה צריך להיות עיקר ההשקעה.